טיפול בדיכאון

טיפול בדיכאון בשיטה ההתנהגותית קוגניטיבית (C.B.T)

דיכאון הוא אחד מצורות הסבל הנפוצות בעולם  והקשות ביותר, בגלל עוצמתן של הבושה, חוסר הערך, חוסר התקווה וחוסר האונים הנלווים אליו. מדוכאים רבים מייחסים את מצב הרוח הקודר שלהם ל' דברים רעים' שקרו או קורים להם ; כישלון בעבודה, פרידה מבן זוג, או סתם בגלל גורל אכזר, ילדות קשה, גנים דפוקים, חסר, חסך, או מום אישי כלשהו. הם עלולים להיות משוכנעים  שהרגשת הדכדוך  שלהם נובעת מכך שהם אינם חכמים מספיק , מצליחים, מושכים או מוכשרים כדי לחוש שייכים ומאושרים. כמעט כל המדוכאים משוכנעים שנתקלו בעובדות אמיתיות מוצקות  וקשות לגבי עצמם או לגבי החיים, ושהרגשות הקשים שלהם הם מציאותיים ובלתי נמנעים. אכן, ללא ספק מבוססות תחושות אלה על גרעין של אמת. דברים רעים מתרחשים והחיים קשים מדי פעם כמעט לכל אחד.רבים חווים אובדנים ומתמודדים עם בעיות אישיות קשות- לגנים, להורמונים, ולחוויות הילדות שלנו יש ככול הנראה השפעה על הדרך בה אנו חושבים ומרגישים,כמו כן אנשים מסביבנו עלולים להיות אכזריים נודניקים ובלתי מתחשבים. אולם כשאנו מאמצים את התאוריות הללו בתור סיבות למצבי הרוח הרעים שלנו, אנו מצהירים על עצמינו ומאמינים שאנו קורבנות חסרי אונים הניצבים מול גורל שאינו תחת שליטתנו. אחרי הכול, לא ניתן לעשות הרבה כדי לשנות את העומס בכבישים בשעות השיא, את חוויות הילדות, או הגנים שלנו. מפתה ונוח אולי לחשוב כך לפעמים,אך המציאות היא שונה. לאירועים כשלעצמם, אין עצמה רגשית. הפרשנות שלנו לאירוע – היא היא שגורמת לחוויה הרגשית והשליטה על מצבי הרוח שלנו נתונה בידינו בלבד! המפתח לשינוי טמון במערכת האמונות שלנו ובדרך בה אנו בוחרים לחשוב על הדברים, בזהאנו יכולים לשלוט ללא עוררין! שינוי בתחומים אלו יגרום לנו בדרך כלל לתמורות אמיתיות ולמפנה משמעותי בצורת ההתייחסות שלנו לארועי החיים, במצב רוחנו, וברמת האנרגיה והתפקוד היומיומי שלנו. דיכאון- הנחות היסוד על פי השיטה הטיפולית: 1.כל ' מצב רוח' נוצר על ידי ה'הכרה'. ההכרה מורכבת מהאמצעים דרכם אתה ' עורך הכרות' עם המציאות שסביבך; ההבנה, התפיסה, הגישה ומערך האמונות שלך.אלו המשקפיים דרכן אתה מביט על הסביבה שלך ויוצר לעצמך דפוסי התייחסות אישיים לאנשים שסביבך ולמתרחש בעולם. למחשבות אלו אחריות בלעדית למצב הרוח שלך. אין כל גורם אחר. 2.הגורם לדיכאון הוא מחשבות שליליות. המחשבות השליליות מתפשטות לכל עבר ומציפות בדכדוך את כל אירועי החיים; הכול נעשה כהה, עגום, עצוב ומעצבן. אתה פסימי לגבי עצמך, העולם והעתיד, אין בך תקווה.מחשבות שליליות מכילות כמעט תמיד עיוותי חשיבה ואינן עומדות במבחן השכל הישר. אתה אינך רואה את המציאות באור נכון, אלא לפי פרוש ש'המצאת' לה במוח ותואם את מערכת האמונות שלך. חשוב להבין ולהדגיש ! מקור הסבל , נעוץ בהיצמדות למחשבות שליליות המבוססות על עיוותי – חשיבה.  עיקרון זה נוגע במהות הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי. להלן רשימה של שמונה עיוותי חשיבה נפוצים ומרכזיים  הפועלים ומזינים את  מנגנון החשיבה המעוותת : 1.חשיבה מסננת – פועלת כשאתם מתמקדים בפרטים השליליים, תוך התעלמות מהצדדים החיוביים של המצב. 2.חשיבה ב" שחור לבן" – כשהדברים הם או "שחורים" או "לבנים", "טובים" או "רעים". אין מצבי ביניים ואין מקום לטעויות. 3.הכללת יתר- כשאתם מגיעים למסקנה כללית המבוססת על מקרה בודד או מגזימים בתדירות של בעיות תוך שימוש בתוויות שליליות כוללניות. 4.קריאת מחשבות -  כשאתם חושבים שאתם יודעים מה אנשים אחרים מרגישים ומדוע הם מתנהגים בצורה מסויימת מבלי שביררתם זאת. והבולט במיוחד הוא, שאתם יודעים מה אנשים חושבים ומרגישים בקשר אליכם. 5.חשיבה קטסטרופלית – כשאתם מצפים ואפילו מדמיינים אסונות. 6.העצמה – כשאתם מגזימים במידה או בעוצמה של הבעיה. כשאתם מעצימים כל דבר רע ותופסים אותו כחזק,גדול ומציף יותר מכפי שהוא. 7.פרסונליזציה – כשאתם מניחים שכל מה שאנשים עושים או אומרים , הוא סוג של תגובה אליכם. אתם גם נוטים להשוות  את עצמכם לאחרים כדי לקבוע מי יותר ומי פחות. 8.חשיבה מסוג "חייב/ "צריך" – כשיש לכם רשימה של כללים נוקשים בנוגע לאופן בו אתם ואנשים אחרים צריכים להתנהג. אנשים שמפירים את הכללים מכעיסים אתכם, ואתם מרגישים אשמים כשאתם חורגים מהכללים. ההיבט ההתנהגותי בטיפול אחת התופעות הקשות של דיכאון היא, התחושה המשתקת של עמידה במקום, חוסר מוטיבציה וחוסר פעילות, ולכן, מלבד הטיפול ההכרחי בצד הקוגניטיבי כולל הטיפול גם היבט התנהגותי. לפעמים כשאתם מדוכאים כל כך, נדמה לכם שאין שום טעם והנאה בחייכם. אבל, תחושת חוסר הפעילות אינה רק סימפטום של הדיכאון – היא הגורם לו. ככל שאתם עושים פחות – כך אתם מרגשים מדוכאים יותר וככל שאתם מרגישים מדוכאים יותר – כך אתם עושים פחות. זהו כדור שלג ההולך ומחמיר את הדיכאון שלכם ולכן,במסגרת הטיפול נעשה ניסיון משמעותי מצד המטפל לדחוף ולעודד אתכם חזרה לתפקוד.גם אם בהתחלה מדובר בחזרה מלאכותית, קשה ובלתי מהנה. החזרה לתפקוד – עבודה, בישול,טיפול בילדים וכן הלאה- יש בכוחה להחזיר אתכם בהדרגה למעגל החיים ולהביא לשיפור במצב הרוח ותחושת הערך העצמי. בהיבט ההתנהגותי , הפתרון הוא להתחיל לעשות דברים, גם אם לא מתחשק לך. אהרון בק (מייסד שיטת הטיפול הקוגניטיבי בדיכאון ) הראה שטכניקת הנקראת תזמון פעילויות, יכולה לעורר בכם אנרגיה מחודשת ולסייע לכם להתגבר על הדיכאון. עפ"י טכניקה זו , המטופל מבצע מעקב ותיעוד של הפעילויות היומיות שלו ומדרג את רמת ההנאה והתועלת שהוא מפיק מהן.בשלבים הבאים של הטכניקה, קובע לעצמו המטופל יותר ויותר פעילויות מהנות ומועילות. מתוך כך, עצם העלאת רמת הפעילות שלכם, אפילו ללא התערבות טיפולית אחרת, יכולה להפחית את הדיכאון במידה ניכרת. הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בדיכאון, שמבוסס   ומוכח מחקרית, מציע טיפול מעשי, רב עוצמה ישיר וריאלי להבנת הרגשות האנושיים. במהלך העשורים האחרונים , נעזרו בו רבבות אנשים שסבלו מדיכאון ונהנו מתחושת שליטה חדשה ותפנית חיובית ומשמעותית בחייהם. מה שחשוב לדעת הוא, שאינכם לבד ואינכם יוצאי דופן במאבקכם נגד מחשבות ורגשות לא נעימים. יש מה לעשות! הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי מציע לכם תקווה אמיתית ועם קצת סבלנות ומאמץ מכוון תוכלו  להרגיש הרבה יותר טוב!

בעיית השמנה והרגלי אכילה מזיקים

אלו מאיתנו שמתמודדים עם בעיות משקל, שואלים את עצמם כיצד יתכן שדווקא בתחום האוכל והאכלנות אנחנו לא מצליחים לעמוד בהחלטות שלנו לאכול מה שנכון לנו, לאכול בריא ובכמויות קטנות, לעשות את ה'דיאטה' כמו שצריך?

הרי בתחומים רבים בחיינו היכולת שלנו לעמוד בהחלטות היא סבירה פלוס, אז למה דווקא  בעניין האוכל והמשקל אנחנו לא מצליחים לעמוד ביעדים שלנו? איך זה שאחרי הסתערות על דיאטות שונות ומשונות שהבטיחו שיביאו אותנו ליעד המיוחל, ביקורים אצל דיאטניות, השתתפות בקבוצות תמיכה ודם יזע ודמעות בחדר כושר אנחנו עדיין תקועים במשקל שכבד עלינו? והכי מפתיע- כיצד יתכן שגם אם הצלחנו להגיע ליעד בזכות כול ההשקעה והמאמצים- הדבר לא החזיק לטווח הארוך ושוב מצאנו את עצמינו בנקודת ההתחלה כבדים ומתוסכלים..מה קרה? או יותר נכון מה לא קרה? אלה בעלי רמת המודעות הגבוהה ,יחסית, יודעים ש"לפעמים" האכילה היא אכילה רגשית ונועדה להאכיל ולמלא את הבור בנשמה, כדי לא להרגיש את הכאב, הקושי, האכזבה, הריקנות, החרדה, העצבות, הבדידות , הכעס(תרגישו חופשי לבחור את הרגש הנכון לכם במיוחד) לא תמיד יש את היכולת לעצור את היד שמושטת לעוגה או אל חפיסת השוקולד. אנחנו יודעים היטב שסלט עדיף על פיצה ושג'ינס מידה 40 הרבה יותר "טעים" מבורקס- אבל זה לא ממש עוזר לנו אנחנו ממלאים את עצמנו בדברים שעשויים אומנם לתת לנו תחושת נחת רגעית אבל עלולים גם לתת לנו לחוש מלאות יתר ואי נוחות פיזית מנטלית ורגשית. אחרי האוכל יגיעו תחושות של אשמה, כעס עצמי, תסכול, ואכזבה מעצמינו עד ששוב נשלח את היד לעוד חתיכת עוגת גבינת שמנת כדי להרגיע את אותן תחושות קשות שהתעוררו בנו. אז מה קורה פה? מה מניע את מעגל ההרס הזה והכי חשוב – מה יכול להפסיק אותו? הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי כמענה לבעיית ההשמנה והרגלי אכילה מזיקים. לפעמים אנו נוטים לנתח באופן שגוי אירועים שונים שאנו חווים בחיינו, ניתוח שגורם לנו תחושות שליליות. תחושות אלו הולכות ומתעצמות מיום ליום ע"י הניתוח האוטומטי המעוות  והשגוי של המתרחש מסביבנו. במצבים בהם אנו חשים תחושות שליליות אלו אנו נוטים לחפש גורם שישפר את מצב רוחנו, מקור פיצוי. כיוון שיצרנו במהלך השנים קשר לוגי מוטעה (טעות בחשבון פשוט) שעל פיו האוכל יכול לשמש אותו גורם מפצה אנו  פונים אליו ברגעים אלו, עולים במשקל ונכנסים שוב ושוב לאותו מעגל אכילה הרסני. שיטת הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי מתבססת על ההבנה שבעיית עודף משקל יכולה להיפתר רק דרך טיפול במקור הבעיה – דרך ה"ראש". הראש- המוח שלנו  הוא מפעל שקולט גירויים מבחוץ, מעבד אותם ומייצר דפוסי חשיבה בהתאם לפרשנות שאנו מפעילים במודע או שלא במודע. דפוסי החשיבה המוטעים  שהמוח  מייצר גורמים לנו לנתח אירועים בחיים באופן שלילי, וכך גורמים להרגשה שלילית שמובילה לאכילה מתוך מנגנון של פיצוי . באותו אופן המוח מזהה צרכים נפשיים, מצב רוח ירוד, מתח, עצבנות, שעמום..ומכאן  מפנה אותנו לאכילה בלתי מבוקרת מתוך מנגנון של פיצוי. אם נפסיק להשתמש באוכל כפיצוי – נרד במשקל. אנו לא עולים במשקל כתוצאה מאכילה ברגעי  רעב פיזיולוגי ולפיכך "דיאטה" המתמקדת באוכל מפספסת את מקור הבעיה האמיתי. שיטת הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי שמותאמת לטיפול באוכלוסיה הבריאה הסובלת מעודף משקל, מתמקדת בזיהוי אכילה כמנגנון של פיצוי, מקנה דרכי התמודדות חלופיות למצבים בהם חשים דכדוך ומשפרת את האופן בו חושבים ומנתחים את החיים. שינוי דפוסי חשיבה שליליים ומוטעים מוביל בהכרח לניתוח נכון של המציאות, לשיפור מצב הרוח ומכאן לצמצום הפנייה לאוכל. להלן עשרה דפוסי חשיבה נפוצים הגורמים לאנשים לעלות במשקל: 1.אנשים שתופסים את הדיאטה כ"מבצע", מה שאומר בצורה לא מודעת שלמבצע הזה יש התחלה אמצע וסוף. (בדרך כלל הם אלה שמומחים ,שעברו כבר את כול הדיאטות בעולם) 2.אנשים בעלי חשיבה פסימית : ' אני אף פעם לא מצליח אני חלש אופי ' 3.אנשים בעלי חשיבה פרפקציוניסטית. חשיבה של הכול או לא כלום, המתרגמת כול שגיאה קטנה לחוסר שלמות וכישלון. 4.אנשים עם חשיבה של ' מגיע לי' שבעבורם האוכל הוא פיצוי ; הצלחתי במבחן אז מגיע לי עוגה.. 5.אנשים עם חשיבה לא מציאותית. ההוא שרוצה לרדת 10 ק"ג בעשרה ימים, או ההיא שרוצה להיכנס לג'ינס מגיל 18, בלי קשר לגילה, להריונות שעברה וכיוצא באלה. 6.כאלה שמשליכים את כל האחריות על כוח עליון : ' יש לי גנים כאלה. זה הטבע שלי, ולכן זה לא בשליטתי. 7.אנשים בעלי נטייה להסקת מסקנות , במקום לבדוק את הבעיה הקונקרטית : בכל פעם שאני עושה דיאטה אני נהיית עצבנית' או ' כל פעם שאני מתחיל ללכת יש לי שלפוחיות ברגליים' 8.זה שמתחיל במצווה ואומרים לו גמור : ' כבר התחלתי חתיכה מהעוגה, והנזק נגרם. אז אוכל כבר את כולה ואיהנה , הדיאטה כבר ממילא נכשלה' 9.אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה, הנוהגים להפחית מערכו של כול הישג שלהם: ' במקרה הייתי חזקה השבוע...זה רק במקרה...' 10.בעלי הראייה הקטסטרופלית, שבטוחים שכול חריגה פגעה להם בבריאות ובתהליך כולו. הטענה כי עלינו במשקל כיוון שאכלנו יותר ממה שהותר לנו היא נכונה אבל  לא מתמודדת ישירות עם הבעיה. ההתמקדות לפיכך בתפריט בלבד היא שולית. היא תורמת להעצמת הייאוש ולהעמקת חוסר ההבנה של שורש הבעיה. איננו אוכלים ועולים במשקל בגלל רעב פיזיולוגי, כשאנו רעבים פיזיולוגית אנחנו אוכלים ושבעים!!  אנחנו לא עולים במשקל בגלל מה שאנו אוכלים – אנחנו עולים במשקל בגלל מה שאוכל אותנו" אנחנו עולים במשקל בכול אותם מצבים טעונים ולא נוחים; כשאנו מצוברחים, שהיה לנו יום קשה, כשאנחנו בודדים, עצובים, כועסים ,ריקניים, לא נאהבים....חלקנו אוכל ברגעי עייפות, התרגשויות כישלונות וגם אחרי הצלחות, בשביל חלקנו האוכל מהווה " החבר האמיתי", זה שבשעת צרה הוא המנחם, המושיע הגואל שמשמש "פתרון לבעיה". הדרך להתמודדות עם אכילת יתר מתחילה אם כך, בהפחתת הרגשות המכאיבים המפנים אותנו לאיתור מקור פיצוי- האוכל. הפחתת רגשות אילו אפשרית רק לאחר זיהוי האופן בו אנו חושבים ושינויי הרגלי החשיבה המוטעים שלנו. המשכה של התמודדות עם אכילת היתר הינה במתן כלים להתמודדות ודרכים חלופיות היכולות להוות פתרון אמיתי ברגעי המשבר. לסיום, השיר 'אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים קצרים' של פורשיה נלסון,  שממחיש ומשקף את הדרך הטיפולית בבעיות השמנה :

פרק ראשון

אני הולך ברחוב.

יש בור גדול במדרכה.

אני נופל לתוכו.

אני אבוד.

אני חסר אונים.

זו לא אשמתי.

לוקח לי המון זמן לצאת מהבור. פרק שני.

אני הולך באותו רחוב.

יש בור גדול במדרכה.

אני מעמיד פנים שאינני רואה אותו.

אני שוב נופל לבור.

אינני יכול להאמין שאני שוב באותו מקום.

אך זוהי לא אשמתי.

עדיין לוקח לי הרבה זמן לצאת מהבור. פרק שלישי.

אני הולך באותו רחוב

יש בור גדול במדרכה.

אני רואה אותו

אני עדיין נופל לתוכו.

זהו כוחו של הרגל.

עיני פקוחות.

אני יודע היכן אני נמצא. זוהי אשמתי.

אני יוצא מהבור מייד. פרק רביעי

אני הולך באותו רחוב

יש בור גדול במדרכה.

אני עוקף אותו. פרק חמישי

אני הולך ברחוב אחר.

ביישנות וחרדה חברתית

חרדה חברתית או ביישנות מאופיינת בפחד מסיטואציות חברתיות ו/או מביצוע פעילויות בפומבי החושפות את האדם לביקורת או לשיפוט של אחרים. החשש שמא התנהגותו במצבים חברתיים למיניהם תהייה מביישת או משפילה מביא לעיתים לחרדה, היכולה להתבטא בדופק מהיר, הסמקה, הזעה, רעד בגוף, רעד בקול ותחושת מחנק. האדם החרד או הביישן מכיר בכך שהפחד שלו מוגזם או לא מציאותי, אולם ממשיך לחוות אותו. כתוצאה מכך הוא מרבה להימנע ממצבים חברתיים "מלחיצים" או חווה אותם במצוקה עזה. לבסוף, ההימנעות ממצבים חברתיים כאלו והחרדה יוצרים פגיעה משמעותית בשגרת החיים, בתפקוד המקצועי או הלימודי, בפעילויות חברתיות או בקשרים החברתיים. אנשים הסובלים מחרדה חברתית חוששים בדרך כלל ממצבים כגון דיבור בפני קהל, הבעת דעה בפומבי, אכילה או כתיבה בפומבי, שיחה עם אנשים בעלי סמכות, פגישות רומנטיות, עימותים, בקשת עזרה ואפילו ניהול שיחת חולין. לעיתים קרובות הם אף חווים קושי ביחסים אינטימיים ומתקשים להיחשף, לשתף ולספר על עצמם. רובם גם חוששים מדחייה ולכן מתקשים להתעמת עם אחרים, גם עם אלה שהם ביחסים קרובים איתם. תופעת הביישנות על עוצמותיה השונות נפרשת על הספקטרום שבין ביישנות קלה וחוסר שקט תמידי בחברת אנשים שמתבטא בעוצמות שונות ועד לחרדה חברתית קשה ומשתקת. ה- DSM (שהוא התנ"ך של המטפלים) מבחין בין חרדה כללית וחרדה ספציפית. חרדה חברתית כללית מתאפיינת בפחד ממגוון רב של סיטואציות חברתיות, בעוד שחרדה ספציפית מוגבלת לפחד מסיטואציות מסוימות ( למשל, לנאום בפני קהל, ל"התחיל" עם בחורה, לשוחח עם הבוס וכיוב'). הסובלים מחרדה חברתית כללית חווים קשיים רבים יותר בתפקוד מאשר אלה הסובלים מחרדה ספציפית. מאפיינים קוגניטיבים ורגשיים שכיחים בחרדה חברתית מחשבות ואמונות יסוד שליליות – הסובלים מחרדה חברתית מחזיקים בשתי אמונות בסיסיות, אחת לגבי אחרים; אנשים הם בקורתיים, שיפוטיים, תחרותיים, ובעלי סטנדרטים גבוהים. שנייה לגבי עצמם ; אני חסר יכולת, בעל מגבלות ולוקה באיכויות ובכישורים אישיים, לכן אינני מסוגל לענות על הסטנדרטיים הגבוהים של האנשים.השילוב של שתי האמונות גורם לכך שסיטואציות חברתיות נתפסות כמסוכנות (כי הזולת שיפוטי ובעל סטנדרטים גבוהים) ולמחשבה שאם אינני עושה רושם טוב על האחר (משום שאני נחות וחסר כישורים), גורלי החברתי נמצא בסכנה. מאפיינים רגשיים : חרדה, בושה והשפלה. – מובן שהרגש הבולט בהפרעה זו הוא החרדה. לא פעם היא עולה עוד לפני ההימצאות בסיטואציה עצמה (חרדת ציפייה) והיא עשויה להימשך  ולהתגבר במהלך וגם לאחר הסיטואציה שהתרחשה. פעמים רבות קורה שהחרדה מזינה את עצמה ומתגברת, כך שלמצב יכולה להתווסף חרדה מכך שאנשים אחרים יזהו את החרדה ועל פיה ישפטו את האדם החרד לשלילה. כך יכולה החרדה לכלוא את האדם בתוך מעגל סגור בו הוא חש חסר אונים וחסר תקווה. מלבד החרדה, אנשים הסובלים מחרדה חברתית חשים לעתים קרובות בושה- בושה מכך שאחרים יראו את המוזרות, חוסר התפקוד, הלחץ והקושי שלהם.הם גם כמעט ואינם מספרים לאחרים על קשייהם. לרבים מהם תחושת ערך עצמי נמוכה, הם נמנעים מלחשוף פרטים אישיים בפני אחרים ומתקשים להעמיק את יחסיהם עמם. הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי כמענה הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בביישנות וחרדה חברתית הוא טיפול המבוסס מחקרית ונמצא כיעיל ביותר לטיפול בהפרעה מסוג זה יחסית לסוגים אחרים של טיפולים. כ75% - 80% מהמטופלים חווים ירידה משמעותית ברמות החרדה וההימנעות  החברתית. יתר על כן, הישגי הטיפול נשמרים לאורך זמן גם לאחר תום הטיפול. טיפול התנהגותי קוגניטיבי  ניתן הן במסגרת פרטנית והן במסגרת קבוצתית, ושניהם נמצאו יעילים בהפחתת חרדה חברתית. שלושת מרכיבי הטיפול המרכזיים 1.פסיכו – הדרכה – מטרתו לספק למטופל מידע בסיסי על חרדה חברתית ועל ההבדל בינה ובין ביישנות בתחום הנורמה.  בפסיכו הדרכה מציגים בפני המטופל ממצאים על שכיחות ההפרעה ומאפיינה. 2.הבנייה קוגניטיבית מחודשת – שיטה שנועדה לעזור למטופל לזהות את המחשבות השליליות האוטומטיות סביב מצבים מאיימים, מחשבות שמשמרות ומעצימות את החרדה ובהתאם, עוזרת לו לבחון אותן באופן מציאותי ולבסוף להמיר אותן במחשבות יעילות ומסתגלות יותר. 3.חשיפה – חשיפה למצב המאיים. בתחילה בדמיון ואחר כך בזמן אמת.החשיפה היא מרכיב מרכזי בטיפול ומתבססת על ההנחה שעל המטופל לחוות את החרדה שמתעוררת כדי לחולל שינוי בסימפטומים ההתנהגותיים והרגשיים. בהצגת החשיפה חשוב להדגיש כי ההימנעות ממצבים חברתיים משמרת את החרדה לטווח הארוך גם אם היא מקילה עליה בטווח הקצר. התערבויות טיפוליות נוספות :  - אימון בכישורים חברתיים – כולל הדרכת המטופל בהתנהגויות במגוון מצבים בין –אישיים בצורה נורמטיבית. האימון כולל לימוד ותרגול תוך שימוש בכלים מעולם הפסיכודרמה (למשל , משחק תפקידים ). האימון מקיף כישורים חברתיים בסיסיים כמו : שיחת חולין (SMALL TAIK) , בקשת עזרה, סירוב, ויכוח ועימות. בכול אחד מאלה, נערך משחק תפקידים עם המטפל או עם חבר בקבוצה שבו ניתנת למטופל הזדמנות לתרגל את הכישורים ב"חדר החזרות" (מונח שלקוח מהפסיכודרמה)  - מיינדפולנס או 'קשיבות' – Mindfulness טכניקה שנועדה להגביר את המודעות לחוויה הנוכחית תוך קבלתה ומתוך הפניית הקשב ותשומת הלב לרגע הזה ללא כול שיפוט מאמץ ובקורת. זוהי טכניקה עדינה ובלתי מילולית שבונה סוג של ' עוגן' נפשי במצבי סערה ובכלל.  - טכניקות של הרפיה – שנמצאו מועילות לצורך הפחתת תופעות פיזיולוגיות הקשורות במצבי לחץ. בדרך זו מלמדים את המטופל לשלוט בחרדה. ההרפיה מאיטה את קצב הנשימה, מרפה את המתח מהשרירים וכד'. קיימות מספר טכניקות להרפיה שהידועות שבהן : הרפיה שרירית בשיטת ג'ייקובסון, הרפיה נשימתית, דמיון מודרך. ביישנות וחרדה חברתית ניתנות לטיפול! שילוב של הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי יחד עם התערבויות פסיכו דרמטיות ואחרות מציע דרך מבטיחה ומוכחת ליציאה ממעגל הביישנות.

לסיום וברוח הדרך, השיר "אומץ" (קיפלינג)  

אם תחשוב כי תיפול – כבר נפלת

אם תהין בלי היסוס – ויכולת,

אם תרצה לנצח – אך תאמר לא אוכל

הן ברור שבחרת בקל מן הקל,

כי כל איש בעולם התוסס והחי,

הרוצה להגיע לתרועת ניצחון,

לא יגיע עדיה ללא תרועת הרצון.

החלט כי תוכל – רצונך אז מושל.

עליך יגן חוק איתן מברזל.

מלחמות החיים לא תמיד מבקשות,

את האיש החזק וכתפיו הנוקשות.

אך תמיד ינצח בכל

רק אותו אדם החושב

כי יכול.

הפרעת פאניקה

טיפול התנהגותי קוגניטיבי בהפרעת פאניקה.

"התמודדות עם התקפי פאניקה היא כמו ללכת בשדה מוקשים – אתה לא יודע אם ומתי יתפוצץ המוקש" (מטופל).

הפרעת פאניקה מוגדרת כהתרחשות חוזרת ונשנית של התקפי פאניקה בלתי צפויים במרווח של חודש אחד או יותר שבו יש לאדם חשש מתמיד מהתקף נוסף, דאגה לגבי השלכות או משמעויות ההתקף, חרדה גדולה למות או להשתגע, ושינוי משמעותי בהתנהגות הקשורה להתקפים. לעיתים, הפרעת הפאניקה מלווה באגורפוביה, כלומר חרדה מפני הימצאות בנסיבות או במקומות שקשה או מביך להימלט מהם. שיעור הסובלים מהפרעת פאניקה במהלך חייהם הוא 3.5%. ההפרעה נפוצה פי שניים בקרב נשים ומופיעה לראשונה בגיל 26 בממוצע. מהו התקף פאניקה? התקף פאניקה מאופיין בתסמינים גופניים וקוגניטיביים שמתעוררים בפתאומיות ומגיעים לשיאם בתוך עשר דקות מתחילת ההתקף. תסמינים אלו כוללים : קוצר נשימה, לחץ בחזה, סחרחורת, התעלפות, צמרמורת, רעד, גלי חום וקור, בחילה או מצוקה בבטן, דופק מהיר , תחושת חנק, תחושה של ניתוק מהמציאות וניתוק מעצמי, פחד מאובדן שליטה, מאובדן שפיות או ממוות. (התקף מוגדר כאשר לפחות ארבעה מהתסמינים הנ"ל מופיעים). התסמינים הגופניים והנפשיים של התקף הפאניקה יוצרים אצל האדם סבל ותחושה נוראית של סכנה. הפרעת הפאניקה נוצרת בעקבות התקף יחיד שיוצר חרדה מפני ההתקף הבא, דבר שגורם לשינויים התנהגותיים ותפקודיים כמו: הימנעות מיציאה מהבית לבד, הימנעות מנהיגה ,הימנעות מנסיעה למקומות מרוחקים ועוד. ההימנעות בה נוקט האדם "להגנתו" בעקבות החרדה דווקא מגבירה את חומרת הפרעת הפאניקה ומכניסה אותו למעגל קסמים בלתי נסבל שללא טיפול נכון , הוא יתקשה לצאת ממנו. הטיפול בהפרעת פאניקה. קשה מאוד לחיות עם הפרעת פאניקה, מכיוון שהחרדה כל כך עזה עד שנפגע התפקוד ברמה היומיומית. הטיפול המומלץ ביותר להפרעה מסוג זה הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי לצד טיפול תרופתי במקרה הצורך. מרכיבי הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי כוללים : פסיכו- הדרכה והרפיה –הטיפול מתחיל במתן מידע למטופל על התסמינים ועל מהלכו של התקף. המידע הניתן כולל הסבר על הגורמים לרגישות היתר לנוכח תסמיני החרדה והתפתחות עוררות גבוהה שקשורה ל"אזעקות שווא", כאלו שנגרמות כתוצאה מפירוש מוטעה של התסמינים הגופניים. בהמשך ילמד המטופל מיומנויות הרפיה מרגיעות ותומכות (כמו : נשימת סרעפת והרפיית שרירים מדורגת). הבנייה קוגניטיבית -  ההבניה הקוגניטיבית נעשית באמצעות שיחה ועיבוד מילולי. היא נועדה לעזור למטופל לזהות את המחשבות או הלכי המחשבה שמתרוצצים בראשו כשהוא חש בחרדה. צמד הטעויות הקוגניטיביות המרכזיות שעושים מטופלים הסובלים מפאניקה  הוא הערכת הסכנה יתר על המידה וצפיית אסון או קטסטרופה , או צפייה לאסון. הערכת – יתר של הסכנה מוגדרת כהערכת יתר של הסתברות לאירוע שלילי. למשל, " מה אם יהיה לי התקף לב? מה אם אמות?". מלמדים את המטופל לקרוא תיגר  ולערער על גישתו זו (באמצעות הטכניקות הייחודיות של הטיפול הקוגניטיבי) ולהבנות מחשבות חלופיות תומכות ומועילות יותר. תרגול חשיפה – בשלב זה חושפים את המטופל בהדרגה לנסיבות שעוררו בו את החשש מפני הופעתו של התקף. תרגול זה כולל מטלות ביית של חשיפה במציאות. החשיפה מתחילה בנסיבות קלות יחסית ומתקדמת לעבר הקשות יותר. בשלב זה, ועפ"י הצורך מתנסה המטופל גם בחשיפה אינטרוצפטיבית, שנועדה לעורר בו תחושות גוף הקשורות לחרדה בסביבה בטוחה והיווכחותו בדעיכתן וחוסר מסוכנותן. מניעת הישנות – בשלב הסופי מתמקד הטיפול במניעת הישנותם של התקפי הפאניקה. נעשית סקירה וחזרה על המיומנויות שהמטופל למד. נעשית הערכה משותפת של הנסיבות העלולות להביא להתעוררותם של התסמינים ומושקעת מחשבה שמכוונת למיומנויות שהמטופל יוכל לנקוט בהן במקרים השונים כדי להתמודד עם החרדה.

לסיכום, הפרעת פאניקה היא הפרעה נפוצה היכולה להביא לפגיעה משמעותית בתפקודו ובאיכות חייו של האדם הסובל. השיטה ההתנהגותית קוגניטיבית , מוכחת מחקרית ויעילה במיוחד בטיפול בהפרעה מסוג זה. לטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי יש את היכולת  והכלים כדי להחזיר את המטופל למסלול חיים מספק ונינוח יותר ולהחזיר לו את תחושת השליטה והניהול התקין של חייו.

חרדה כללית (GAD)

טיפול התנהגותי קוגניטיבי בחרדה כללית (GAD)

המנגנונים הקוגניטיביים, הרגשיים , והתנהגותיים המאפיינים חרדה כללית מתמקדים בשני נושאים עיקריים : 1. בדרך בה תופסים בעלי הפרעת חרדה כללית מצבי אי וודאות עתידיים 2. בתפקידן של דאגנות ושל אסטרטגיות אחרות בהתמודדות מול מצבי אי וודאות. אי – ודאות כגורם של איום בעלי הפרעת חרדה כללית תופסים מצבי אי – ודאות כמצבים מאיימים.הם נוטים לדמיין קטסטרופות ואינם סובלניים כלפי מצבי אי הוודאות, תהיה אשר תהיה ההסתברות לאפשרות שיקרה משהו רע ("אני יודע שהסיכוי שלא יהיו לי חסכונות לפנסיה היא אחד למיליון, אבל עצם העובדה שיש אפשרות כזאת לא נותנת לי מנוח"). לחוסר הסובלנות כלפי אי הוודאות יש תרומה גדולה בהתפתחות ההפרעה ובשימורה והיא מבדילה בין בעלי הפרעת חרדה כללית לאנשים שסובלים מהפרעות חרדה אחרות. מאחר שמצבי אי – ודאות כה שכיחים בחיינו, בגלל הנטייה להקצין אותם ועקב הקושי לקבל אי – ודאות, האדם חי בחשש תמידי (" כל רגע עלול לקרות משהו רע") ונוצר אצלו מצב של חרדה כרונית, המניע אותו לנקוט אסטרטגיות התמודדות למיניהן. דאגנות ואסטרטגיות התמודדות  אחרות דאגנות היא מנגנון ההתמודדות המרכזי עם העולם הלא ודאי המאיים . בעלי חרדה כללית מאמינים שעצם הדאגנות מסייעת להם במניעת דברים שליליים שעלולים לקרות ושבזכותה יקרו דברים טובים. הם מייחסים לדאגנות – יתר תוצאות רצויות (בגלל שאני כול הזמן דואג אנשים יעריכו אותי כאדם אחראי") ומניעת תוצאות שליליות ( " בגלל שאני דואג יקרו פחות אסונות מאשר לאנשים אחרים"). אסטרטגיה נוספת בה משתמשים בעלי הפרעה כללית היא הניסיון להדחיק את הדאגות או להחליפן במחשבות חיוביות, או ניטרליות והסחה.הם מאמינים שאסטרטגיות אלו עוזרות להם להימנע מעוררות רגשית וגופנית לא נעימה או לשלוט על הדאגה. לעתים אסטרטגיות אלו מסייעות לאדם להימנע לזמן מה מדאגנות ומעוררות רגשית או להפחית את עוצמתה אך עלולות  גם לתרום לשימור הבעיה מכיוון  שהן מפריעות לתהליך העיבוד הרגשי וללמידה על כך שהדאגנות והעוררות הרגשית אינן מסוכנות. אסטרטגיות התמודדות התנהגותיות -  חוקרים זיהו שני סוגים – התקרבות והימנעות. אסטרטגיה של התקרבות כוללת התנהגויות כמו חיפוש אישורים, בדיקות מרובות, חיפוש מידע ונטילת אחריות מוגזמת לביצוע מטלות. אסטרטגיות של הימנעות כוללות בעיקר הימנעויות התנהגותיות ממצבי אי – ודאות ( לדוגמה, לא לאפשר לבת ללכת לבית של חברה). אסטרטגיות אלו תורמות לשימור הבעיה בכך שהן מונעות מהאדם ללמוד שמצבי אי – ודאות אינם מסוכנים. מרכיבי הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בטיפול פסיכו- הדרכה – המטרה העיקרית בשלב זה היא הצגת ההמשגה הקוגניטיבית – התנהגותית, הרציונל הטיפולי והתוכנית הטיפולית. המטפל והמטופל מגיעים להמשגה משותפת בעזרת המידע שנאסף בהערכה שלפני הטיפול. בנוסף, מדגיש המטפל את הצורך בשיתוף פעולה בטיפול מסוג זה ואת חשיבות של התרגול בין פגישה לפגישה כתורם ומגביר מוטיבציה. הבנייה קוגניטיבית – מובהר למטופל הרציונל להבניה קוגניטיבית : הוא נשאל אם לדעתו למחשבות ולאמונות של אדם יש השפעה על התגובות הרגשיות וההתנהגותיות שלו. מתפתח דיאלוג , ובו מובהר הקשר החזק בין דרכי חשיבה ותגובות רגשיות והתנהגותיות. אחרי שלמטופל יש תמונה כללית על הבנייה קוגניטיבית , המטפל מתחיל בזיהוי וטיפול בדפוסים עיקריים של מחשבות מזיקות ובלתי – מסתגלות האופייניים למטופל (כמו : נטייה להקצין עד כדי קטסטרופה, חוסר סבלנות כלפי אי – ודאות, אמונות לגבי דאגנות, אסטרטגיות התמודדות ועוד). חשיפה – בהנחה שההבניה הקוגניטיבית הצליחה לערער את דפוסי החשיבה האופייניים , יש כעת למטופל מוכנות גבוה יותר " לסבול" מצבי אי ודאות . בשלב זה יתחיל המטופל להיחשף באופן  ובקצב הדרגתי (שיקבע על ידו,) למצבים מחוללי חרדה. החשיפה תהייה גם במציאות וגם בדמיון. מניעת הישנות – המטרה במניעת הישנות היא לנסות ולשמר את ההישגים הטיפוליים. המטפל מעודד את המטופל להמשיך ולהשתמש בכלים שרכש באופן עצמאי. בצד זה, חשוב להכין את המטופל לאפשרות שעלולות להופיע מעידות זמניות של עלייה ברמת הדאגנות ובתסמיני החרדה ולהדגיש בפניו שברשותו כעת, כלים אפקטיביים ויעילים כדי למנוע מהמעידה הזמנית להפוך לנסיגה מלאה, כלומר להדגיש את מסוגלותו. לסיום, יומלץ בפני המטופל לקבוע לפחות פגישת "חיזוק " אחת , חודש עד שלושה חודשים מסיום הטיפול

לסיכום, אפשר וניתן לטפל הפרעת חרדה כוללנית. השיטה ההתנהגותית קוגניטיבית מציעה דרך טיפולית מוכחת ומבוססת מחקרית

מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה כרונית  שמתבטאת בעיקר בדפוס עקבי של חוסר קשב עם/בלי נטייה להיפראקטיביות.

הפרעה זו מופיעה בקרב כ- 7% מהילדים בגיל ביה"ס  ולמרות שמקובל לחשוב שמהפרעה זו סובלים בעיקר ילדים, היא איננה נעלמת כאשר הם הופכים בני 18. ההפרעה על צורותיה השונות, ממשיכה לתת אותותיה גם במהלך חייהם הבוגרים (עד כ-60%) מאלו שסבלו ממנה כילדים. הפרעת קשב וריכוז היא כמו תמנון, משליכה ושולחת זרועות לכול היבטי החיים ; עבודה, לימודים, זוגיות, מיניות, הורות, יחסים בינאישיים, פנאי וכד'. כיצד מתבטאת הפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים? - במהלך ההתבגרות הסימפטומים האופיניים  להיפראקטיביות לרוב מתמתנים, כך שהנטייה לתנועתיות יתר שכיחה פחות ובמקומה הם הופכים לחסרי שקט וחסרי מנוחה. - הם חיים בתחושה של תת השגיות, שלא מצליחים להשיג ולממש את הפוטנציאל שלהם. - דעתם מוסחת בקלות – הם אינם שמים לב לפרטים ומתקשים במשימות שדורשות מספר שלבים או תכנון וארגון, ולכן הם עשויים להימנע ממטלות כאלו. - מתקשים לעקוב אחרי הנאמר בשיחות ומאבדים מיקוד מבלי שהם שמים לב לכך. - הם אינם מאורגנים דבר שמשתקף בחוסר סדר ו'בלאגן' בסביבתם, הם מרבים לשכוח חפצים או דברים ולא שמים לב אליהם. - הם מתחילים מספר משימות בו זמנית, מתקשים לעיתים להתחיל במשימה או  נוטים להתמהמה ולדחות אותה עוד ועוד. כתוצאה מכך הם אינם משלימים אף משימה או מבצעים  ' חצי עבודה'. - מתקשים לסבול שעמום - משתעממים בקלות ולכן נוטים לחפש אחרי גירויים חדשים , "מעניינים", מלהיבים, מרגשים יותר... - יש להם נטייה להיות מודאגים, להתרגז יותר מהאחרים ולסבול ממצבי רוח משתנים. - לעיתים הם חסרי מנוחה ומתקשים לשבת, לנוח או להירגע. פעילויות שקטות עלולות להיות בלתי נסבלות עבורם. - הם נוטים לאימפולסיביות – לעשות או לדבר מבלי לחשוב תחילה. הדבר עשוי להתבטא בקבלת החלטות פזיזה ולא שקולה ובקושי להקשיב לאחרים; הם עלולים לקטוע אחרים, לענות לפני שנשאלו, או 'לפלוט' אמירות שעליהם יצטערו הביטוי הכולל להפרעת הקשב אינו משתקף באופן אחיד והוא משתנה ברמת העוצמה שלו ממבוגר למבוגר. מהתלונות האופייניות, עשויות להתפתח שתי צורות התנהגות עיקריות: האחת היא פרפקציוניסטית נוקשה שמקורה בניסיון להחזיק את הקשיים תחת מסגרת מגבילה, שתיצור תחושה של שליטה מדומה. השנייה היא התנהגות כאוטית הכוללת בלבול חוסר ארגון וחוסר יציבו הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בהפרעות קשב מטרתו העיקרית היא, לסייע למטופל הסובל מהפרעת קשב ובעיות נלוות ליצור תשתית לאיכות חיים טובה יותר, כזו שתאפשר לו לחיות את חייו מתוך תחושה של משמעות והגשמה עצמית כיצד? – באמצעות ויסות התגובות הרגשיות האוטומטיות ובהפעלה מבוקרת של הרגשות. פיתוח מנגנון הוויסות הרגשי עומד במרכזו של הטיפול הקוגניטיבי בבואו לטפל באדם הסובל מהפרעת קשב. חשוב להבין, שהרגשות נוצרים בתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים. גירויים אלה אינם פועלים לבדם, אלא מתווכים באמצעות המערכת הקוגניטיבית – המחשבות, כלומר אנו לא מגיבים לגירויים כפי שהם מתרחשים במציאות, אלא לגירויים כפי שאנו תופסים אותם. האופן שבו אנו מפרשים בו את המציאות ואת הגירויים סביבנו יוצר תגובה כימית – חשמלית במוחנו. כתוצאה מתגובה זו נוצרת האמוציה ( הביטוי הגופני של הרגש) ובמקביל גם הביטוי המנטלי של הרגש. חווית הרגש – על בטויה הגופני והמנטלי מוביל אותנו לפעולה. לדוגמא : מישהו דחף אותי (בלי כוונה ), אני חושב שאני בסכנה, אני חש פחד וכעס, ובאופן אימפולסיבי  אני דוחף בחזרה אף שהגירוי והחוויה הרגשית נפרדים זה מזה, הם מקושרים זה לזה באופן אוטומטי בעזרת המחשבות.כמובן  שבהרבה מקרים תגובות אלה מצוינות ומועילות: הן עוזרות לנו לשרוד ולהשתלב היטב בחברה הסובבת אותנו, אולם יש מקרים שבהם התגובות מאבדות מיעילותן ומסבכות את חיינו. חשוב להדגיש שאף על פי שאנו חווים את התגובות כאוטומטיות ובלתי נשלטות, יש בנו היכולת להפעיל את הרגשות גם באופן שאינו אוטומטי בתגובה לגירויים רבים ומכאן הדרך לדרכי תגובה ופעולה מועילים ומיטיבים יותר סלולה. ברמה ההתנהגותית מקנה הטיפול כלים ואסטרטגיות שעוזרות למטופל לשפר את רמת הארגון שלו; ניהול זמן, ארגון מטלות, סדר עדיפויות, תכנון, שינוי סביבת העבודה ועוד. מטרתם היא לעקוף את ההפרעה ולאפשר זרימה טובה יותר של התפקוד היומיומי. עקרונות הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית  בטיפול : 1.בעיותינו בחיים קשורות לתפיסת המציאות שלנו. תפיסות מסולפות גורמות לנו לרגשות שלילים ולהכשלה עצמית. 2.אנו עבדים של ההרגלים ההתנהגותיים שפיתחנו במשך השנים. הרגלים אלה כוללים מחשבות המשכפלות דפוסי חשיבה מסולפים שאין בהם תועלת. 3.אדם יכול ללמוד דברים חדשים, ובהם דפוסי חשיבה חדשים ותבניות התנהגות חדשות. 4.תהליך הלמידה דורש השקעה של זמן ואנרגיה. הוא דורש מאמץ והתמדה בתרגול. 5.לפי הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית הטיפול הוא מפעל משותף למטופל ולמטפל. הטיפול כולל עבודה עצמית רבה, ותפקידו של המטפל לעזור למטופל בתהליך הלמידה והצמיחה האישית שלו

מהו טיפול קוגניטיבי התנהגותי?

Cognitive Behavioral therapy – C.B.T

טיפול קוגניטיבי התנהגותי היאשיטת טיפול פסיכולוגי המתבססת על שילוב עקרונות  הן מתוך הטיפול ההתנהגותי והן מתוך הטיפול הקוגניטיבי. מי שנחשב לאבי השיטה הוא הפסיכולוג  אלברט אליס, הוא זה שייסד ופיתח אותה בשנות ה -50 של המאה ה-20.

החלק ההתנהגותי בטיפול מתבסס על הרעיון שהתנהגותם של בני האדם מושתתת על פי דפוסי התנהגות נלמדים, הרגלים שנרכשו במהלך החיים. בחלק זה, מטרת הטיפול היא שינוי דפוסי ההתנהגות של המטופל ומערך התגובות שלו לאירועים שונים, תוך שימוש בשיטות הקשורות ללמידה.  החלק הקוגניטיבי בטיפול, מתבסס על ההנחה שדפוסי חשיבה משפיעים על ההתנהגות, ושמקורן של הפרעות רגשיות הוא בדפוסי חשיבה מעוותים. מטרת הטיפול בחלק זה היא זיהוי דפוסי החשיבה הלקויים והקניית דפוסים יעילים וסתגלניים במקומם. הנחת היסוד של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מתבססת על הרעיון שרגשות שאנו מרגישים, נובעים מהפירוש שאנחנו נותנים לאירועים ולא מהאירועים עצמם. ייעודו של הטיפול הינו בזיהוי דפוסי חשיבה לא רציונליים של האדם ובהקניית אמונות ותפיסות רציונליות חלופיות במקומן. הניתוח כולל את  ההצהרות המילוליות של האדם (ה – self talking ), כדי ללמוד, מהן מחשבותיו ומהן אמונותיו הלא רציונליות, וכדי לשכנע אותו בטיעונים הגיוניים ואמונות רציונליות , כאלה שיאפשרו לו לנתח את המציאות באופן מדויק יותר ובכך יעזרו לו לשפר את הסתגלותו למציאות ואת רמת תפקודו. הטיפול המשולב, קוגניטיבי והתנהגותי, מבוסס מחקרית והוכח כיעיל ואפקטיבי  ביותר. עקרונותיו מיושמים בטיפול בדיכאון, בהפרעות חרדה שונות, בהפרעות אכילה ועוד.  אולם חשוב להדגיש, שטיפול זה  לא נועד רק עבור אלה הסובלים מדיכאון והפרעות קשות, אלא נועד גם לכול אדם שמבקש להשיג באמצעותו שיפור עצמי, שליטה רגשית, והרבה יותר שלווה בחיי היומיום. הטיפול  מתמודד מול כל תופעות הלוואי של החיים המודרניים, החל מהנטייה להתרגז בקלות וכלה בהתמוטטות רגשית. ניתן ומומלץ להיעזר בו במצבי מצוקה תוצרי המציאות כגון גרושים, אובדן, וכדומה. כמו כן, ניתן לפתור באמצעותו בעיות כרוניות בלתי מוגדרות הנראות כחסרות גורם חיצוני, כדוגמת חוסר בטחון עצמי, עצבות, רגשי אשמה, אפאתיה , ועוד. כנאמר, הנחת היסוד של הטיפול גורסת שלחשיבה יש חלק מרכזי בחיי הרגש שלנו. המחשבות הן המובילות לרגשות. אופיין של המחשבות חיוביות או שליליות הוא הקובע איך נרגיש. כלומר לכול הרגשה יש בעצם מחשבה מקדימה. דוגמאות לשם ההמחשה : 1-סיטואציה : ראובן, הבעל, חוזר הביתה מהעבודה ומסתובב בבית זעוף וחסר מנוחה. נעמי- אשתו, חושבת  (באופן אוטומטי) : " בטח זה בגללי.. משהו שעשיתי בטח מרגיז אותו..." נעמי מרגישה דכדוך, מתח.... 2-  נעמי מגיעה לעבודה . הבוס שלה מסתובב  במשרד זעוף וחסר שקט. המחשבה האוטומטית של נעמי : " בטח הוא עצבני בגללי"... נעמי מרגישה  חרדה עולה... מצב רוח עכור... מהם דפוסי חשיבה ומחשבות אוטומטיות? כשאנו קולטים ובוחנים את העולם סביבנו, אנו מעניקים לכל אירוע או חוויה פירוש שיוצר תבנית מחשבתית מסוימת. אנו שופטים ומתייגים את האירועים בחיינו בהתאם לתבניות חשיבה שנוצרו אצלנו עוד משחר ילדותינו ולאורך כל מהלך החיים  וכך גם חווים אותם. תבניות חשיבה אלו, נצרבות ונטמעות בנו עם השנים והופכות להיות דפוסי  החשיבה.  דפוסי חשיבה אלו הופכים להיות אוטומטים, מעין רפלקס. מחשבות אלו הן כל כך מהירות לפעמים, עד שבחלק מן האירועים אנו לא שמים לב מה היו בכלל המחשבות או ההרהורים שקדמו לחוויה שחווינו באירוע. בחזרה לנעמי מהדוגמאות לעיל, כדי להבין יותר: ראובן מסתובב זעוף בבית. נעמי אשתו מנתחת את הסיטואציה – " זה בטח קשור אלי" מנגנון החשיבה האוטומטי – נעמי נוטה לנתח באופן אוטומטי את מצב רוחו של בעלה כקשור אליה. במקרים רבים אופן חשיבה זה בא לידי ביטוי אצלה במצבים דומים נוספים. הבוס מחמיץ פנים ונעמי חושבת שכנראה עשתה משהו לא בסדר. מסקנה – נעמי נוטה לנתח ולפרש אירועים ומצבים שונים בחיים עפ"י דפוס חשיבה קבוע וחוזר שלא בהכרח נכון ומותאם למציאות. זוהי דוגמה אחת מיני רבות שמטרתה להמחיש איך אנו נוטים לנתח אירועים שונים בחיינו באופן אוטומטי ללא ידיעה אמיתית האם האופן שבו אנו מפרשים את האירועים אכן נכון, וכך אנו גורמים לעצמנו הרבה פעמים עוול מיותר. דוגמא נוספת : סיטואציה – בחור מנסה ליצור קשר עם בחורה אבל זו מסרבת. מחשבה אוטומטית של הבחור : "אני לא מספיק טוב/שווה/יפה/ גבוה....בשבילה" הרגשה- דכדוך, חוסר בטחון עצמי, השפלה.... מהם דפוסי חשיבה מוטעים? דפוסי חשיבה מוטעים הם בעצם " הרגלי חשיבה" שאימצנו לעצמינו והוטמעו בנו עם השנים. השימוש היומיומי בהם, באופן חוזר, אוטומטי ובלתי מובחן, מוביל לניתוח מוטעה של אירועים בהם אנו נתקלים. חזרה לדוגמא של נעמי : כאמור, נעמי נוטה לנתח מצבים שונים בחייה עפ"י דפוס חשיבה קבוע. היא מאשימה את עצמה על כך שבעלה זעוף או כשהבוס בעבודה מחמיץ פנים בדומה למצבים רבים נוספים. כתוצאה מכך מצב רוחה רע, היא מרגישה אשמה ורואה עצמה קשורה ואחראית למצבם. אך – האם היא צודקת בניתוח המציאות? האם בהכרח בעלה והבוס אכן כועסים או מאוכזבים ממנה? האם ישנה אפשרות שמצב רוחם אינו קשור אליה בכלל ואלי כן? הדרך ההגיונית להתמודד עם סיטואציה מעין זו היא לוודא האם יש לנו חלק, אשמה, אחריות במצבם של אחרים טרם נקבע זאת בוודאות. אנו נוטים פעמים רבות בחיינו, בדומה לנעמי, להסיק מסקנות באופן אוטומטי, להאשים את עצמינו בלי לברר האם יש דברים בגו.  על נעמי לברר האם מצבם של בעלה והבוס קשור באופן זה או אחר אליה. נעמי לא עושה זאת. נעמי קובעת, בלי לערוך ברור עם עצמה ו/או עם בעלה והבוס שמצבם בהכרח קשור בה. זהו דפוס חשיבה מוטעה . הסקת מסקנות לא מבוססות, האשמה עצמית ללא בסיס אמיתי לכך . בדומה לנעמי גם אנו איננו מודעים לכול תבניות מחשבתנו, הן לעיתים כה מהירות וקובעות איך נרגיש ומה יהיה מצב רוחנו בחלק מן האירועים באופן אוטומטי, מעוות ושגוי. לדפוסי החשיבה המוטעים מספר מאפיינים : - יש להם נטייה לבקר ולשפוט את האירועים או את מעשנו באופן שלילי ובכך להשפיע על מצב רוחנו - הם נוטים לחזור על עצמם באופן קבוע באירועים דומים נוספים ובכך, תורמים שוב ושוב להיאחזותה של תבנית החשיבה בתודעתנו. - המחשבות האוטומטיות שמזינות את דפוסי החשיבה, חולפות במוחנו במהירות רבה שלפעמים קשה לנו לתפוס אותן. אנו לא מודעים לכך שמחשבות אלו מבזיקות במוחנו ומקושרות לתבנית חשיבה שלילית שקובעת בסוף את הרגשתנו. לסיכום: הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הינו גישה טיפולית פסיכולוגית, המציעה דרכי התערבות המבוססים על ממצאי מחקרים ועל תיאוריות פסיכולוגיות מודרניות ומעודכנות. גישה זו היא פרקטית, וממוקדת בהווה ובשינויים הרצויים לעתיד, לצורך כך, מושם בה לפעמים גם דגש על עברו של המטופל. גישה זו נבחנה באופן אמפירי ונמצאה כיעילה באמצעות מאות ניסויים מדעיים מבוקרים יתרונו הגדול של הטיפול הפסיכולוגי בגישה הקוגניטיבית התנהגותית הינו ביכולת הפוטנציאלית שלו להביא לשינוי, לפעמים משמעותי מאוד ובתוך זמן קצר יחסית. זאת בהשוואה לגישות פסיכו תרפויטיות אחרות , שלרוב ממושכות יותר – וכפועל יוצא גם יקרות יותר. הגישה הקוגניטיבית התנהגותית מתבססת על תהליכים קוגניטיביים המשפיעים על הרגש , התפיסה, האמונות, על ההנעה והמוטיבציה ועל ההתנהגות.  המטרות הטיפוליות מנוסחות ע"י המטופל בעזרתו של המטפל והצלחת הטיפול ניתנת למדידה ולהערכה בכל שלב ושלב בתהליך. לסיום, ציטוט מתוך דבריו של פרופ' גולן שחר (אוניברסיטת בן גוריון  ופרופ' אורח במחלקה לפסיכיאטריה , בית ספר לרפואה של אוניברסיטת ייל) עם צאתו לאור של הספר 'טיפול התנהגותי קוגניטיבי במבוגרים' :

" כפסיכותרפיסט אינטגרטיבי , ששורשיו העמוקים הם בעולם הפסיכואנליטי , אני מנצל הזדמנות זו כדי להצדיע לתנועה הקוגניטיבית – התנהגותית. מדי שנה, מיליוני אנשים בעולם נוכחים בכך שההתערבות הקוגניטיבית- התנהגותית עוזרת להם וחיונית לחייהם. הגישה הקוגניטיבית – התנהגותית ראויה לדימוי שלה כמנהיגת התנועה לפסיכותרפיה מבוססת ראיות....אני אסיר תודה על ההזדמנות לשלב התערבויות קוגניטיביות – התנהגותיות בפרקטיקה הקלינית האינטגרטיבית – פסיכואנליטית שלי, לרווחתם של מטופלי......אין ספק שהגישה הקוגניטיבית התנהגותית חוללה שינוי עמוק בפסיכולוגיה האקדמית העולמית."